הורים ואנשי חינוך פוגשים את הילד במצבים שונים. לפעמים גם התיאור שלהם את הקושי שונה. שיחה משותפת יכולה להתחיל בניסיון להבין את שתי נקודות המבט.
לתאר מצבים מסוימים
במקום להסתפק באמירות כלליות כמו ‘הוא לא משתף פעולה’, כדאי לתאר מה קרה, באיזה מצב ומה היה לפני כן. תיאור ממוקד מקל על בירור משותף.
לשתף גם במה שעובד
כדאי לשאול מתי הילד משתתף, מה מעניין אותו ובאילו מצבים קל לו יותר. לצד האתגר, חשוב להביא לשיחה גם יכולות ונקודות חוזק.
לבחור מטרה קטנה
אפשר להתמקד בשאלה אחת: מה היינו רוצים להקל או לשפר בזמן הקרוב? מטרה מוגדרת מאפשרת לחשוב על צעד מעשי שאפשר לנסות.
לתאם מי עושה מה
כדאי לסיים את השיחה בהבנה פשוטה: מה ייעשה בבית, מה ייעשה במסגרת ומי יהיה איש הקשר. אפשר לקבוע מועד שבו חוזרים לדבר ובודקים מה השתנה.
לתת מקום גם לקולו של הילד
בהתאם לגילו ולנסיבות, חשוב לחשוב כיצד לשמוע את נקודת המבט שלו ואיך להסביר לו את הצעדים שסוכמו באופן מכבד.
המטרה היא לבנות שותפות סביב הילד, עם שיחה ברורה וצעד שאפשר להתחיל ממנו.
